פסק-דין בתיק ה"פ 2310/03

1.         המבקשת עותרת לביטול החלטה של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום ב' חשוון תשס"ד, 28.10.03, בתיק סב/7049, והחלטת בית הדין הרבני הגדול, לפיהן מוסמך בית הדין לדון כבורר בין הצדדים, שכן " הצדדים חתמו על שטר בוררות בחוזה השכירות עצמו (סעיף 23) והסמיכו את בית הדין הרבני לדון בשאלת הפינוי, ובמינוי הבורר".

המבקשת טוענת, כי בית הדין הרבני לא הוסמך כבורר, אין הסכם בוררין בר-תוקף וכי המשיבה הציגה לבית הדין חוזה שכירות ישן משנת 1982 שתוקפו פג וגם הסכם מזויף המורה כביכול על הארכת השכירות.

המשיבה טוענת, כי יש לסלק הבקשה על הסף, שכן החלטת בית הדין כבורר אינה "פסק בורר", ולפיכך לא ניתן לעתור לביטולה במסגרת הליך עצמאי; המבקשת התדיינה בענין זה בפני בית הדין הרבני ולפיכך פנייתה הנוספת הינה בבחינת "forum shopping"; לגופו של עניין, בין הצדדים קיים הסכם בוררות מחייב.

רקע דיוני ועובדתי

2.         המבקשת הינה הבעלים הרשום של נכס ברח' רוטשילד 85-87 בפתח תקווה. המשיבה שכרה הנכס בשנת 1982 ומאז היא מנהלת בו ישיבה של מאות תלמידים ברשות הרב יגאל רוזן. לאורך השנים נחתמו בין המבקשת והמשיבה, שתיהן עמותות רשומות, מספר הסכמי שכירות, והמשיבה שילמה למבקשת דמי שכירות חודשיים. בחוזי השכירות קיים סעיף בוררות, שהוא לב המחלוקת, ובו ידובר בהמשך.

3.         בשנת 2002 התגלע סכסוך בין הצדדים בענין סיום השכירות, גובה דמי השכירות, ובטענה של המשיבה כי הנכס הינו הקדש דתי המיועד ללימוד תורה ולא לשם הפקת רווחים. המשיבה פנתה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ביום 11.7.02 בתביעה לקבוע, כי המבקשת אינה הבעלים של הנכס וכי יש להכריז על הנכס כעל הקדש דתי, לרשמו ככזה בלשכת רישום המקרקעין ובהתאם לכך לקבוע זכויות וחובות הצדדים, לרבות עניין שכר-דירה (תשובת המשיבה סעיף 14). עם הגשת התביעה הטיל בית הדין הרבני עיקול על המבקשת וכן אפשר למשיבה להימנע בינתיים מתשלום שכר דירה.

4.         המבקשת פנתה בכתב לבית הדין הרבני ביום 4.9.02 וטענה לחוסר סמכות, גם מהטעם שאין שטר בוררין חתום (נספח ה' לתשובה). המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע בבית הדין ביום 1.10.02.

בתאריך 11.11.02 שלח ב"כ המבקשת תגובה נוספת לבית הדין, ובה טען כי חוזה השכירות של המשיבה הסתיים, וכי לבית הדין הוצג חוזה שכירות מזויף. עוד טען, כי הדרישה להכריז על הנכס כהקדש, משוללת יסוד וכי הסמכות לדון בנושא זה נתונה למפקח על ההקדשות (נספח י' לכתב התשובה). המבקשת לא התייצבה בבית הדין במועד נוסף שנקבע לדיון 12.11.02. בית הדין הרבני האזורי נתן החלטה על-פי צד אחד, ובה דחה בקשה של המבקשת לבטל עיקול ובנוסף אישר למשיבה להפקיד את דמי השכירות החודשיים בחשבון נאמנות (נספח יא' לכתב התשובה).

על החלטה זו הגישה המבקשת בר"ע לבית הדין הרבני הגדול (נספח י"ב לתשובה). בית הדין הגדול דן בעיקר בסוגיית סירוב בית הדין האזורי לאפשר לעו"ד שטוב, ב"כ המבקשת, להופיע בפניו, בגין ביטויים בוטים וקשים שהפנה לבית הדין.

בסופו של דבר התקיים דיון נוסף בפני בית הדין הרבני האזורי בירושלים ביום 5.8.03, אף אליו לא התייצבה המבקשת והדיון התקיים במעמד צד אחד בלבד (נספח טו' לתשובה). ביום 6.8.03 פנתה המבקשת בכתב לבית הדין האזורי וטענה כי לבית הדין אין סמכות לדון משני טעמים: האחד, אין שטר בוררין; השני, לבית הדין אין סמכות לדון בענין ההקדש (נספח יז' לתשובה). המשיבה מצידה הגישה לבית הדין טיעונים מפורטים שנסובו בעיקר על סוגיית ההקדש (נספח יט' לתשובה). הצדדים המשיכו והגישו לבית הדין טענות בכתב, זה טוען לחוסר סמכות והאחר טוען לסמכות (ראה נספחים כא-כה לכתב התשובה בתקופה שבין אוגוסט-אוקטובר 2003).

5.         ביום 28.10.03 נתן בית הדין הרבני האזורי בירושלים את החלטתו, נשוא עתירה זו, וקבע כי הוא מוסמך לדון בתביעה מהנימוק הבא שאביאו כלשונו (נספח א' לבקשה סעיף 1ב'):

"ב. בחוזה השכירות שנחתם על-ידי הצדדים ביום כט' סיון תשמ"ב (20.6.82) סעיף 23 נאמר:

'פרט לפינוי המושכר הנמצא בסמכות בית הדין הרבני, הרי לגבי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים הנובע מחוזה זה, ביצועו, או הכרוך בו, ימסר להכרעת בורר מוסכם אשר יתמנה על-ידי שני הצדדים לא מונה בורר תוך 10 ימים מיום שאחד הצדדים הודיע לצד השני, יתמנה הבורר על-ידי בית דין רבני מוסמך...

חתימת הצדדים על חוזה זה תהיה כחתימה על שטר בוררין'.

הנה כי כן, הצדדים עצמם הסמיכו את בית הדין הרבני להכריע בשתי שאלות מרכזיות, שאלת הפינוי (שהיא הנושא המרכזי בתיק שלפנינו), ושאלת מינוי בורר לשאר הענינים".

            בעמ' 10 להחלטה, בחלק האופרטיבי, סעיף ב' נקבע:

"הצדדים קיבלו עליהם בפירוש בהסכם השכירות את סמכות בית הדין הרבני, ודינם כמי שחתמו על שטר בוררין כדין".

            באותה החלטה נקבע גם, כי לבית הדין סמכות לדון מכוח חוק ונקבע שהנכס נשוא הדיון הינו הקדש דתי הנתון לפיקוח בית הדין הרבני.

6.         על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול ביום 1.12.03 וטענה כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה בחוסר סמכות, הן בדונו כבורר והן בדונו בענין ההקדש (נספח כז' לתשובה). במקביל, ביום 7.12.2003 הגישה המבקשת את העתירה שבפנינו לבית משפט זה.